QUESTION: What does the root קפח mean? It doesn’t seem to be of Biblical origin. Is it from Aramaic? It seems to mean so many things: “withhold”, “chop off”, “bury”, “arched”, “humpback”, etc. What’s its core meaning, and is it a cognate of any word in Tanakh?
-Michoel Green
ANSWER: The answers I’ve seen are only in the realm of Remez, so we’ll have to work with what we’ve got.
The commentator Ben Yehoyada (R’ Yosef Chaim of Baghdad whose more famous work is entitled Ben Ish Chai) suggests that קפח is a metathesis of פקח:
סנהדרין ע. – רבא רמי, כתיב: ויין ישמח לבב אנוש (תה’ קד:טו) וקרינן ישמח ; זכה משמחו לא זכה משממהו. והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין; [הבן יהוידע משווה את דבריהם כאן לגמרא בשבת: “חמרא (יין) דפרוגייתא (שם מקום) ומיא דדיומסת קיפחו (כרתו) עשרת השבטים מישראל”]: בניהו בן יהוידע (שם): חמרא וריחני פקחין… יובן בס”ד דלא תימא פקחין ר”ל קפחין כמו שתמצא בתיבות שמלה-שלמה, וכן כשב-כבש, וכמ”ש מהרש”א ז”ל, וכן כאן בא להגיד רָעַת היין, כי מקפח השותהו. וכמו שאמרו רז”ל בגמרא על היין: דקפחנהו לעשרת השבטים (שבת קמז:).
The Etz Yosef commentary on the Midrash Rabbah (by Rabbi Chanoch Zundel of Bialystok) makes a similar suggestion in a different context:
שהש”ר (וילנא פרשה ז): כתיב: וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ויברח משה (שמ’ ב:טו), וכי יש אדם יכול לברוח מן המלך… כל איסקולין [יועצים] של פרעה נעשו באותה שעה מהן אלמין, מהן חרשין, מהן סומין, מהן חגרין, אומרין לאלמין איכן הוא משה, ולא היו מדברים, ולסומין ולא היו רואים, ולחרשין ולא היו שומעים, ולחגרים ולא היו מהלכין, שנאמר: ויאמר ה’ אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה’ (שמ’ ד:יא); [מקשה העץ יוסף שבכתוב לא מוזכר חגרים]: עץ יוסף (שם): מי שם פה וכו’ – הרואה יראה שבפסוק זה לא הוזכרו החגרין… ואפשר שדרש ‘פקח’ כמו ‘קפח’, כלומר החגרין – שנתקפחו שוקיהם.
I humbly suggest a possible connection to other words sharing the biliteral string פח, denoting “decline”, “lowliness” and “decrement”. Here’s what I wrote about this:
[נראה שמשותף למלים בעלות אותיות ‘פח’ עניני ירידה, הפלה, הפחתה, שפלות ונמיכות. 1. ‘פחד’: יראה: תחושת נמיכות לעומת הסכנה, כדברי רשר”ה כאן. 2. מבושי זכר : מקום נמוך בגוף, וגם מקום מוסתר וחבוי. 3. ‘פחה’/’פחח’/’פחת’: מקום נמוך המוכן להשלכה ונפילה. 4. ‘פחז’: מורה על מהירות ובהילות, בדומה למים היורדים בתמידות לכוון מקום הנמוך, כדוגמת: פחז כמים (בר’ מט:ד). 5. וכן ‘פוח’/’פיח’: מתפזר ונופל ברוח.
Rabbi Yehoshua (Jeremy) Steinberg