Is there word תוכחה really derived from נוכח or כח?

ANSWER: Yes, the word in some cases can be understood in a sense similar to “עזר כנגדו” (colloquially understood as a “counterpoint”), similar to Radak says in entry נכח:

נִכְחוֹ תַחֲנוּ (שמות יד:ב), ענינם ענין נגד ועֻמַּת. לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ (בראשית כה:כא), פירוש לעומת אשתו, כלומר בעבורה. ויש מפרשים לנכח אשתו כי בהתפללו היה נכח אשתו כדי שיכוין לבו בתפלה עליה.

It must be noted that Radak and his peers of course split the two meanings into two seemingly unrelated roots: 1. נכח for “facing” / “across from”, and 2. יכח for “admonition” et al. Moreover, although Radak will often concede at least a conceptual connection between two such roots (“שני שרשים בענין אחד”), here no such hint is given. Even Menachem, who would have been expected to group them together under one root, separates entry נכח from כח (in contradistinction to Radak’s יכח), the latter entry consisting of two sub-categories, one containing “strength” verses and the other “rebuke.”

By contrast, Cheshek Shlomo does lists all these meanings under a single biliteral entry, כח, defined as strength or capability.

One element of כח is the ability to take a stand, to oppose an action or position one believes is wrong, or simply to defend or maintain one’s stance in the face of onslaught. This is expressed in the root יכח, a ויכוח as in:

“וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים” (מ”ב יט:ד)… “אַךְ דְּרָכַי אֶל פָּנָיו אוֹכִיחַ” (איוב יג:טו) “הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ” (שם ו:כו), “וְהוֹכַח אֶל אֵל אֶחְפָּץ” (שם יג:ג). “וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם אֱלוֹהַ” (איוב טז:כא) “אַל יָרֵב וְאַל-יוֹכַח אִישׁ” (הושע ד:ד) שלא יתנגד לאיש. והנפעל “לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה” (ישעיה א:יח)… “שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ” (איוב כג:ז). וההתפעל “וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח” (מיכה ו:ב)… “וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת” (איוב כג:ד) “וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת” (תהלים לח:טו).

The logical arguments in a ויכוח are called הוכחות, as in:

“וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם” (איוב ו:כה) – כלומר איזה היקש שכלי יש בדבריכם שתוכלו לנצחני? “וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּעַת” (משלי יט:כה) – דהיינו מה שמבררין לו בהיקש שכלי… “דְבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכוֹחִים” (ש”ב טו:ג) – רצה לומר מוכחים ומוכרחים מצד ההיקש השכלי. “כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין” (משלי ח:ט)… “נְכֹחוֹת יְעַוֵּל” (ישעיה כו:י) – [מעוול] דברים הַמוּכָחִים. “לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת” (שם ל:י)… “וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא” (ישעיה נט:יד) “וְלֹא יָדְעוּ עֲשׂוֹת נְכֹחָה” (עמוס ג:י)… “וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת” (בראשית כ:טז)… כלומר דבר מנצח לכל מי שיפקפק עליך.

All this represents elements of figuratively standing opposite, in opposition to, an idea or action. But נוכח of course also means literally standing opposite something or parallel to it, as in:

“וְאֶת הַמְנוֹרָה נֹכַח הַשֻׁלְחָן” (שמות כו:לה), שהשלחן בצפון והמנורה בדרום. “נְִכחֹו תַחֲנוּ עַל הַיָם” (שמות יד:ב), “נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד” (במדבר יט:ד), ואומר “וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ” (בראשית כה:כא) שזה עומד בזוית זו, וזו בזוית שכנגדו להתפלל… “עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ” (משלי ד:כה) דהיינו למה שכנגדך. “כִּי נֹכַח עֵינֵי ה’ דַּרְכֵי-אִישׁ” (שם ה:כא) “נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה” (ירמיה יז:טז) “עֲו‍ֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו” (יחזקאל יד:ד).

The root יכח is also used in the sense of decision, arbitration, as in:

“וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ” (בראשית לא:לז) – דהיינו שיכריעו הדין בינינו. “רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ” (שם לא:מב)…”אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק… אֲשֶׁר-הֹכִיחַ ה’ לְבֶן-אֲדֹנִי” (שם כד) – דהיינו הכרעה בין הנשים מי היותר ראויה ליצחק. “וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים” (ישעיה ב:ד) – שיכריע בדברי ריבם, “וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ” (שם יא:ג). “הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ” (תהלים צד:י).

My attempt at a summary of the Cheshek Shlomo: 1. Arguing, 2. Proving, 3. Facing, 4. Deciding – all stem ultimately from כח, strength and capability. Just as no one can see something that he is facing squarely, so too a person cannot argue with effectiveness unless his arguments are clear, crisp and concrete. But the ultimate test of strength is not ivory-tower philosophizing and pondering, but decision and action. Based on the strong, firmly founded arguments here presented, a choice must be made to do what has now been proven to be the correct decision.

Rabbi Yehoshua (Jeremy) Steinberg